Anonymous: Take Back NP Quick!

From a review of Andrew Ferguson's new book:

I admire both of these books, but apparently in my admiration I can be viewed as an oddity, at least by New York Post columnist John Podhoretz., who has written about the Ferguson book. In a column of tortured praise for it, Podhoretz notes that "writers don't really root for each other. Usually they root against each other." Well, many of us writers have long been in awe of Podhoretz's essential smallness. Here he reveals himself as so cemented in it that he psychologically projects smallness on the rest of us. Acknowledging that Ferguson has written a fine book, Podhoretz confides, "The dark secret is that I would have been happy to think Land of Lincoln wasn't very good." It takes a person of colossal narcissism to make such an admission in public, but I thank him for it. The ass has given me another good day.

R. Emmett Tyrrell, Jr. is founder and editor in chief of The American Spectator, a contributing editor to the New York Sun, and an adjunct fellow at the Hudson Institute.

Mysterious. (agav, read JP's article for yourself, the praise is not at all tortured.) There does seem to be some basis for these charges. According to what appears to be a left wing conspiracy website, Rightweb, "In New York Magazine, Hannah Rosin described Podhoretz as a difficult boss who has "inherited his father's literary narcissism, but without the ideological vigor" (New York, January 5, 1998).
However, it is odd to here this criticism coming from a prominent conservative who as recently as June 19, 2006, had this to say: "John Podhoretz is also a seasoned journalist and editor. When he lived in Washington he edited a style page for the Washington Times that gave the Washington Post's style page a run for its money. He could do so because he has a formidable knowledge of politics, political history, and popular culture. " I wonder what happened since.

The best episode yet of "WHAT'S YOUR PROBLEM" Jonah Goldberg and Peter Beinart discussing religion. (Plot spoiler: Beinart attends an orthodox synagogue)

Great article by Taranto about college degrees.

Giuliani '08?

From The New Republic's Thomas B. Edsall:

...Texas does not rank among the top five states in donations for either Mitt Romney or McCain, and no Texas metropolitan area is a major source of cash for their bids. By contrast, for Giuliani, Texas ranks third--behind New York and California--while Dallas and Houston place second and fourth on his list of top donor cities.

Another element of the Reagan tradition to which Giuliani can lay claim--and that bolsters his chance of winning the nomination--is his appeal to white, working-class voters: the Reagan Democrats who became the angry white men of the 1990s. Their switch to the GOP fractured the class basis of the New Deal coalition, and they have been crucial to every Republican presidential victory since 1968. These are Giuliani's people. He is pro-cop, anti-Sharpton, the mayor whose meritocratic streak led him to end the open admissions policy at the City University of New York. He stood in a flat-bed truck in front of City Hall in 1992 and told 10,000 beer-drinking cops that a proposed civilian review board was "bullshit" designed "to protect David Dinkins's political ass." He famously lectured a mother whose son had been killed in a hail of police bullets, "Maybe you should ask yourself some questions about the way he was brought up and the things that happened to him"--rhetoric that harkened back to George Wallace's insistence that the government stop "coddling" criminals because they "didn't have enough asparagus as a child." Giuliani was the tough guy who restored order to a city verging on chaos by breaking the back of the liberal interest groups that had once dominated local politics; and many white, lower- and middle-income voters in the outer boroughs loved him for it. They, more than any other factor, are the reason he was twice elected mayor of one of the country's most Democratic cities. And their hero now uses the same tough rhetoric that he once used to talk about criminals to talk about terrorists.

Giuliani's brand of conservatism also speaks to the Republican longing for managerial competence--something that has been woefully lacking under Bush. The statistics from Giuliani's tenure in New York suggest that he knows how to get results: Under his leadership, the city's murder rate fell by 63 percent; overall crime declined by 52 percent; vehicle thefts dropped by 71 percent; the number of children in foster care fell by 34 percent; the welfare case load declined by 59 percent; unemployment dropped by 40 percent; construction permits rose by 51 percent; and personal income rose by 53 percent. Of course, Giuliani's role in improving life for New Yorkers has almost certainly been overstated--most of all by Giuliani himself. The city's drop in crime was part of a national trend that actually began under Dinkins, and the economic boom of the '90s didn't hurt, either. What's more, Giuliani's managerial diligence is inseparable from his authoritarian streak, perhaps the least appealing aspect of his persona. Still, deserved or not, Giuliani's reputation as a skilled manager has been a very real asset in his campaign so far, allowing him to criticize Bush credibly on Iraq--the issue that, more than any other, symbolizes this administration's managerial shortcomings. "Here's what I would change," Giuliani told Larry King when asked how he would have handled the assault on Iraq. "Do it with more troops, maybe 100,000, 150,000 more." Giuliani harkens back to a time when Republicans were perceived as more competent, sober administrators than Democrats--and he affirms the nagging suspicion of many rank-and-file conservatives that Iraq could have been a stunning success if only George W. Bush weren't such a buffoon.

ut perhaps the most striking way in which Giuliani captures the mood of contemporary Republican politics has nothing to do with ideology and everything to do with strategy. Both Reagan and Bush were masters of polarization. They calculated that it would be better to win by one vote, with a clear policy mandate, than to try to bring along a less committed 60 percent of the electorate with an appeal to consensus and compromise. In 2004, this strategy became clearer than ever, as Republicans sought to capitalize on deepening chasms between left and right. Deliberate polarization may or may not prove an effective strategy in the 2008 general election, but it is deeply attractive to conservative GOP primary voters whose antipathy to liberalism is intense.

Giuliani's entire career has been built on a willingness to polarize. Consider the vote totals in different neighborhoods in 1993, when he ousted Dinkins, New York's first black mayor. The election was close--Giuliani won by fewer than 50,000 votes--but the overall tally masked bitter partisan and racial divides. In heavily minority Crown Heights and Bedford-Stuyvesant, Dinkins won by margins of 38 to one. Meanwhile, Giuliani carried predominantly white Staten Island's South Shore by twelve to one, Howard Beach and Ozone Park by five to one, and Bensonhurst by eight to one. And, once he took office, Giuliani only seemed to grow more eager to stoke divisions through repeated head-on collisions with icons of the left, welfare-rights organizations, and the aclu. Indeed, if there is one hallmark of Giuliani's career as a prosecutor and mayor, it is his compulsion to fight without restraint--whether the enemy is the mafia, the education establishment, or his estranged second wife.

Giuliani is now pursuing the same strategy of sowing division, only this time on a national level. To hear him tell it, the election will pit weak-kneed Democrats against hard-line Republicans. "I listen a little to the Democrats, and, if one of them gets elected, we are going on defense," he recently told an audience in New Hampshire. "We will wave the white flag on Iraq. We will cut back on the Patriot Act, electronic surveillance, interrogation, and we will be back to our preSeptember 11 attitude of defense."

There is good reason to believe this rhetoric will win over a portion of GOP voters. As Rick Perlstein has pointed out in The New Republic, at a moment when conservatism is philosophically adrift--among other problems, it is currently tethered to an unsuccessful war, one whose premises may not have been all that conservative in the first place--the single thing that truly unites and energizes conservatives is a raw animosity toward liberals. With so many Republican policies having failed over the past six years, contemporary conservatism is less interested in policy and more defined by style. Nothing characterizes that style quite as well as bashing liberals. And Giuliani knows how to bash liberals. Neither McCain nor Romney nor even Newt Gingrich can match Rudy's record in confronting the ideological enemies on conservatism's Most Wanted list. It is in this climate that the tendency to say and do impolitic things--a characteristic that might ordinarily be seen as a drawback for a candidate--has become perhaps Rudy's greatest strength.

The Intellectual Roots of American Conservatism

Due to popular demand, this article has been republished here.

Maharal on Study of Hokhma

(מנחות ס״ד:) באותה שעה אמרו וכו׳ וארור מי שמלמד בנו חכמת יונית...

ארור מי שמלמד בנו חכמת יונית וכו׳. פי׳ 'חכמת יונית' היינו חכמת הטבע, וכל חכמות הטבע הם בכלל חכמת יונית כל אשר הוא חוץ מן התורה, אע״ג שמצוה לחשוב תקופות ומזלות, כי דבר זה צריך לקבוע שנים וחדשים, ועוד שתקופות ומזלות הוא מוחש ומורגש, עליו נאמר (ישעי׳ ה׳) "ואת (עמוד פה) פעל ה׳ לא הביטו", ולכך אינו נכנס בכלל חכמת יונית, רק שרואה מהלך המזלות שמש וירח, אבל חוזה כוכבים על זה אמרו במדרש רבות: (דב״ר פ״ח) שמואל אמר: 'אין התורה מצויה באצטרלוגין.' אמרו ליה: 'מר, לא אצטרלגין את?' אמר להם: 'לא הייתי מביט בם אלא בשעה שנפנתי מן התורה, בשעה שהייתי נפנה לבית הכסא.' ע״כ, הרי לך דאפילו חוזה כוכבים אסור, ואין מותר רק חשוב תקופות ומזלות שיביט פועל השם. אבל שאר החכמות אסור ללמוד אם לא ע״י התורה, ועל זה אמרו: הפוך בה והפוך בה דכולה בה, שהכל יוצא מן התורה, ובענין זה יש ללמוד אותם, אבל בעצמם מבלי שיצא מן התורה אסור ללמוד חכמת יונית, כך יראה והוא נכון. ומכ״ש שיש דברים באלו חכמות שהם קוצים גמורים והם דברי סרה על ה׳ ועל תורתו, ומזה לא דברו חכמים, רק דברו מן הדברים אשר אינם מגיעים אל האמונה כמו ספר הטבע וספר חוש ומוחש וספר אותות עליונות וכיוצא בהם אלו דברי׳ נקראו חכמת יונית.

נתיב התורה פרק יד

(נתיבות עולם א עמוד נו)

ולכך אמרו במדרש: (איכה רבה פ״ב) אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמין שנאמר "והאבדתי חכמה מאדום", אבל אם יאמר לך יש תורה בגוים אל תאמין שנאמר "מלכה ושריה בגוים אין תורה", כי אין חכמי האומות ראוים אל שכל האלהי הנבדל שהיא התורה. וכך הם דברי הרמב״ם ז״ל בחבורו כי מה שאמרו חכמי האומות במה שהוא תחת גלגל הירח יש לשמוע להם כי היו חכמים בעולם הטבעי, אבל מה שאמרו במה שהוא למעלה מן גלגל הירח שזהו מה שאחר הטבע אין לשמוע להם, כי היו חכמים בעולם הטבעי אבל למעלה מן הטבע וחכמה זאת חכמת אלהית אין לשמוע להם.

ומה שאמרו שחכמת הטבע נקראת חכמה גמורה, שהרי אין מחלק בין חכמת ישראל ובין חכמת האומות, רק כי לישראל נתן חכמה מפיו וכמו שאמרו 'אשר חלק מחכמתו ליראיו', ואצל חכמת האומות 'אשר חלק מחכמתו לבשר ודם' אבל שם 'חכמה' עליה רק שאין חכמתן חכמה אלהית נבדלת מן הגשמי לגמרי. ואם כן מזה נראה כי יש ללמוד חכמת האומות, כי למה (עמוד ס) לא ילמד החכמה שהיא מן השם יתברך, שהרי חכמת האומות גם כן מן השם יתברך שהרי נתן להם מחכמתו יתברך. ואין סברא לומר כי אף שהחכמה היא חכמה גמורה, מכל מקום אין לו לסור מן התורה כדכתיב "והגית בו יומם ולילה", ויש להביא ראיה אל סברא זאת ממסכת מנחות: (צ״ט:) שאל בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל: כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו שאלמד חכמת יונית? קרא עליו המקרא הזה "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" צא ובדוק איזה היא שעה שלא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית, ואם כן מוכח דחכמת יונית אסורה ללמוד מפני שכתוב "והגית בה יומם ולילה". אבל נראה דחכמת יונית דהתם איירי חכמה שאין לה שייכות אל התורה כלל, כמו חכמה שהיא במליצה או משל, וחכמה זאת אין לה שייכות כלל אל התורה וכתיב (יהושע א׳) "והגית בו יומם ולילה". אבל החכמות לעמוד על המציאות וסדר העולם, בודאי מותר ללמוד. והכי מוכח דפירוש 'חכמת יונית' היינו מליצה ולשון, דבפרק מרובה (ב״ק פ״ב:) אמרינן: באותה שעה אמרו ארור האיש שיגדל חזרים וארור האדם שילמד את בנו חכמת יונים, של בית ר״ג התירו להם לספר בחכמת יונית מפני שקרובים למלכות, ומדאמר 'לספר' שמע מינה שהוא שייך אל הלשון. ומפני כי דבר זה אין בו תועלת להבין חכמת התורה, ולכך אסרוה. אבל דברי חכמה אינו אסור כי החכמה הזאת היא כמו סולם לעלות בה אל חכמת התורה. ועוד כי למה היו קוראין אותו 'חכמת יונית', אם היא לעמוד על המציאות שהוא בעולם, הלא החכמה הזאת היא חכמת כל אדם?

אבל קשה הא דאמר במדרש: (דברים רבה פ״ח) "לא בשמים היא" אמר שמואל: אין התורה מצוייה באצטרלוגין שאומנתם בשמים. אמרו ליה: והלא אצטרלוגין אתה וגדול בתורה? אמר להו: לא הייתי מביט באצטרלוגיא אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה בשעה שהייתי נכנס לבית המים. עד כאן. ואם כן לא הותרו לאדם ללמוד החכמות אלא בשעה שהוא פנוי מן התורה ואי אפשר לו לעסוק בתורה כלל. והטעם כי כבר אמרנו ההפרש שיש בין התורה ובין שאר החכמות, כי התורה היא חכמה אלהית לגמרי שהוא משפט השם יתברך וכמו שהארכנו למעלה. ומאחר שהתורה היא משפט אלהית, ולא תמצא מעלה זאת בשמים, כי השמים הם גשמיים, וכל אשר בני האדם עוסקים בהם אין החכמה הזאת חכמה אלהית נבדלת, ולכך לא תמצא התורה במי שכל חכמתו הוא בשמים, במה שאין החכמה הזאת חכמה אלהית. ולפי זה אף שאר חכמות כמו חכמת הטבע שהם מעיינים במציאת עולם הזה הגשמי אסורים.

אבל בפרק הישן: (סוכה כ״ח ע״א) אמרו על רבי יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא משנה תלמוד אגדות וכו׳ עד תקופות גמטריאות שיחת מלאכי השרת שיחת שדים ושיחת דקלים וכו׳, ואם כן כל אלו מותר ללמדם ומצוה ללמדם. ומה שאמר: 'לא הייתי מביט בה אלא בשעה שהייתי נפנה לבית המים', יש לפרש כי חכמה זאת חכמת חוזה בכוכבים אשר חכמה זאת אינו לעמוד על מציאת עולם מסדר שלו, אבל חכמת מהלך הכוכבים והמזלות בודאי מחוייב ללמוד.

וראיה לזה בפרק כלל גדול: (שבת ע״ה ע״ב) אמר ר׳ שמעון בן פזי אמר ר׳ יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל היודע לחשוב בתקופות ומזלות ואינו חושב עליו הכתוב אומר "ואת פועל ה׳ לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו". אמר רבי שמואל בר נחמני: מנין שמצוה לחשוב תקופות ומזלות? שנאמר "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים" איזה חכמה שהיא לעיני כל העמים הוי אומר זה החושב תקופות ומזלות. עד כאן.

ורצו בזה כי תקופות ומזלות אשר הם בשמים פעל ה׳, ונקראו השמים מעשה ידיו שנאמר (תהלים ח׳) "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך". וזה כי מן השמים יכול האדם להכיר מהם מעלת הפועל אשר פעל אותם ועל גודל כחו ועל חכמתו, כאשר מתבונן במהלך שלהם ובסדר שלהם ולכך האדם מחויב עליו לדעת ולהכיר את בוראו.

ומה שאמר "כי היא חכמתכם לעיני כל העמים", מפני כי האומות הם שרוצים להתחכם בחכמה הזאת ביותר והיו מתחכמים בזה בחכמה עצומה מאוד מאוד, כאשר ידוע ותמיד באו אחרים אחריהם ובטלו טרחם אשר טרחו ועמדו עליהם. וכמו שבא אחד שהיה נקרא בעל תכונה חדשה, אשר נתן ציור אחר וכל אשר הבינו הראשונים אשר לפניהם ונתנו הראשונים ציור ומהלך לכוכבים ומזלות ולגרמים השמים סתר את כלם ונתן ציור חכמה חדשה רק (עמוד סא) שהוא עצמו כתב כי עדיין לא יוכל ליישב את הכל. וכאשר ישראל חושבים תקופות ומזלות ונותנים טוב טעם ודעת, כי דבר זה שהיה מחלוקת ביניהם בזמן אשר מסבב השמש גלגלה והירח גלגלה לא השוו דעתם, כי איך יהיו משוים את דעתם כי כל אחד התחכם מדעתו ושכלו ואיך אפשר לעמוד על הרגעים ועל השעות שמסבב כל גלגל וגלגל, אבל חכמי ישראל שהיה הדבר מקובל בידם מפי משה מסיני שמסר לו השם יתברך הוא בלבד אפשר לו לדעת האמת. וכך הוא כי הדבר שהוא בידינו מקובל לנו במהלך החמה והלבנה אומרים על זה שהוא יותר נכון ויותר מקובל, ומכל שכן כאשר היו חכמי ישראל הראשונים שהיו יודעים כל הדברים על אמתתם כפי מה שקבלו מפי הנבואה מפי משה. ולכך על זה נאמר "כי היא חכמתם ובינתם לעיני כל העמים". ומזה נלמוד כי כל דבר שהוא לעמוד על מהות העולם יש לאדם ללמוד, ומחויב הוא בזה כי הכל מעשה השם הוא ויש לעמוד עליהם ולהכיר על ידי זה בוראו.

אמנם עדיין צריך עיון שהרי אסור ללמוד מרב שאינו הגון כמו שהתבאר למעלה אצל ר״מ שלמד תורה מאחר. וגם זה אין ראייה דשם אמר כשהוא לומד מפיו ויש לו התקרבות וחבור אל הרב שמקבל ממנו שאינו הגון ולכך אסור, אבל מן החבורים שחברו אין שייך זה. מכל מקום צריך עיון ללמוד בחבורים שלהם אשר הם דברים נגד תורת משה רבינו עליו השלום בחדוש העולם ובידיעות השם יתברך ובהשארת הנפש ועולם הבא אם יש לעיין בהם, כי אולי יש לחוש כי נופת תטופנה שפתי זרה שמדברים דברים לפי שכלם לא מן הקבלה כלל רק לפי חקירתם. ויש לחוש באולי יהיה המעיין נמשך אחר דבריהם וראייתם, כמו שמצינו בני אדם שהיו נמשכים אחריהם, כאשר רואים לפחיתת שכל האדם אשר שכל האדם קצר להשיג הדבר על אמיתתו. אך אמנם אם דעתו כמו שאמרו: (אבות פ״ב) ודע מה שתשיב לאפיקורס, ואם לא ידע דבריהם איך ידע להשיב על דבריהם ואם כן צריך לדעת דבריהם, ודבר זה בודאי מותר אם כוונתו ללמוד דבריהם כדי שידע להשיב לאפיקורס, כי דבר זה אזהרה רבה ויתירה כמו שאמרו 'ודע מה שתשיב לאפיקורס' ומנו זה עם דברים גדולים שמזה תראה כי נחשב זה דבר גדול ביותר. ולענין זה מותר ולא נחוש שיהיה נמשך אחר דעתם אם תחלת כוונתו לסתור דבריהם כאשר דברו נגד התורה ודעת חכמים, אך לעשות דבר זה להביא דבריהם לפרש בהם דברי תורה ולהם אין חלק וזכרון בתורת משה והרי "שם רשעים ירקב".

ובפרק חלק: (סנהדרין ק״ו:) "גם אל יתצך לנצח" דלא לומר הלכה בשם דואג, ואיך אמרו דברים מפי אלו אשר לא האמינו בתורת משה כלל. ולא מצאנו דבר זה בתלמוד להזכיר את אחד להביא ממנו שום דבר חכמה את אשר לא היה לו חלק בתורת משה. ומקרוב זה שנתפשטו חבורים אלו ונמשך דעות בני אדם אחר דבריהם להתחכם גם כן בדברים שמגיעים לעקרי האמונה, כאשר טבע האדם נכסף לחקור אחר זה, ובשביל זה היו קצתם יוצאים מן עיקר האמונה בכמה דברים. ואיך אפשר דבר זה שיעמוד האדם על דברים אלו בחקירתו שההשגה בדברים כמו אלו רחוק מן האדם, ואף דבר שהוא אתנו והוא למראית עינינו אין האדם עומד עליהם, ואיך דברים כמו אלו. בודאי אם הדבר שנמצא בדבריהם הוא פירוש וחזוק אל הדברים שנמצאו בדברי חכמינו דבר זה ראוי לקבל, אבל אם אין הדבר הזה חוזק אל האמונה שנמצא בדברי חכמים והוא כנגד מה שנמצא בתורה אף בדבר מה, חס ושלום שיהיה מקבל אף דבר קטן. ובפרט ההשגה בו יתברך שזאת ההשגה נבדלת מבני אדם וכמו שפרשנו למעלה במה שאמר הכתוב "אם תבקשנה ככסף" וגו׳ "אז תבין יראת ה׳", כי אין לעמוד על ההשגה שהיא בו יתברך כי אם בטורח גדול, ולפיכך אין להשגיח בדבריהם כי לא ידעו ולא יבינו בזה. והתבאר לך שאל יסמוך האדם על דבריהם מה שהוא כנגד תורתנו או כנגד דברי חכמים, כי כאשר תשכיל ותעיין בדברי חכמים תמצא בו בכל מקום שידעו דבר שיצאו חכמי האומות מן האמונה השיבו על דבריהם וטעותם עד שאין מקום לדבריהם.

כלל העולה מדברינו כי יש לעיין בדבריהם שיוכל להשיב על דבריהם לשואל כמו שאמרו חכמים. ואם ימצא דבר הגון בדבריהם המחזיק האמונה יקבל, אך מה שנמצא בדבריהם, אף דבר קטון, שהוא כנגד אמונת ישראל או אשר נמצא בדברי חכמים, אף דבר קטון, חס ושלום (עמוד סב) לשמוע להם, אך יתבונן בשכלו להשיב על דבריהם כפי שכלו. ובזה יהיה זהיר וזריז בכל נפשו להעמיד דבר אמת, שלכך אבות העולם הראשונים צוו בגודל האזהרה: הוי שקוד ללמוד כדי שתשיב לאפיקורס וכמו שפרשנו שם, ובודאי אין זה נאמר רק על פילוסופי יון שהיו חוקרים מדעתם ומשכלם ושאלתם חקירת פילוסופי, ולכך אמר שיהיה שקוד דהיינו זריזות יתירה ועיון שכלי להשיב על דבריהם להעמיד דת אמת. ובזה יהיה שכרו עם הצדיקים בגן עדן. אמן כן יהי רצון. סליק.

Why Brian Lehrer Doesn't Have a TV Show

I'd hate to see Leonard Lopate.