Alas, we know precious little about R. Eliyahu (b. R. Aharon Yehudah) Ba’al Shem of Chelm (16th century).[1] In 1564, he joined a coalition of distinguished rabbis including R. Solomon Luria (the Maharshal, d. 1574) -- that permitted an agunah to remarry.[2] Most importantly, he was an ancestor of R. Yaakov Emden (d.1776), who preserved the following tradition about him:[3]
As an aside, I’ll mention here what I heard from my father’s holy mouth regarding the Golem created by his ancestor, the Gaon R. Eliyahu Ba’al Shem of blessed memory. When the Gaon saw that the Golem was growing larger and larger, he feared that the Golem would destroy the universe. He then removed the Holy Name that was embedded on his forehead, thus causing him to disintegrate and return to dust. Nonetheless, while he was engaged in extracting the Holy Name from him, the Golem injured him, scarring him on the face.[4]
[1] In general, see J. Günzig, Die Wundermänner in jüdischen Volk, Antwerpen, 1921, pp. 24-26; A. Brik, "רבי אליהו בעל שם זצ"ל מחעלם," Moriah 7 (1977), n. 6-7, 79-85; and M.D. Tzitzik, "מהר"ר אליהו בעל שם מחעלם," Yeshurun 17 (2006), 644-667.
שו"ת ב"ח החדשות, ס' ע"ז [2]
[3]
שו"ת שאילת יעב"ץ, ח"ב, ס' פ"ב. Cf. his בירת מגדל עוז, Altona, 1748, p. 259a; מטפחת ספרים, Altona, 1768, p. 45a; and מגילת ספר, ed. Kahana, Warsaw, 1896, p. 4. See also שו"ת חכם צבי, ס' צ"ג, and the references cited in שו"ת חכם צבי עם ליקוטי הערות, Jerusalem, 1998, vol. 1, p. 421 and in the periodical כפר חב"ד, number 351 (1988), p. 51.
[4] Some say Aron descends directly from the Golem.
2 comments:
some say WFB is the golem and the removal of the scroll explains his views.
the exact text reads: בהא דמספקא ליה למר אבא בספרו (סימן צ"ג) בנוצר ע"י ספר יצירה אם מצטרף לעשר'. קשיא לי מאי קמבעיא ליה אטו מי עדיף מחרש שוטה וקטן דאינן מצטרפין. אע"ג דמבני ישראל הן ודאי וחשובין כשאר אדם מישראל לכל דבר חוץ מן המצות וההורגן חייב ואית להו דעתא קלישתא מיהא וכ"ש הקטן דאתי לכלל דעת ואפ"ה לא מצטרף. האי גברא דלאו בר דעה הוא כלל צריכא למימר מיהת בכלל חרש הוא דהא אשתעי רבי זירא בהדיא ולא אהדר ליה הא ודאי גרע מניה אלא שיש לדקדק. לכאור' נרא' שהי' שומע דהא שדריה לקמיה דר"ז אי הכי הוי ליה חרש השומע ואינו מדבר שדינו כפקח לכל דבר. אבל אין זה נרא' אמת כי אם הי' בו כח השמיע' הי' ראוי גם לכח הדבור בודאי ולא הי' מהנמנע אצלו אלא מבין ברמיזות וקריצות הי' כמו שמלמדים את הכלב לילך בשליחות להוליך ולהביא מאומ' מאדם אחר כן שלחו לזה והלך. וכתוב בספר חס"ל שאין חיותו אלא כחיות הבהמ'. ולכן אין בהריגתו שום עברה א"כ פשיטא דאינו אלא כבהמ' בצורת אדם וכעיגלא תילתא דמיברי להו לר"ח ולר"א. אגב אזכיר כאן מה ששמעתי מפה קדוש אמ"ה ז"ל מה שקרה באותו שנוצר ע"י זקנו הגראב"ש ז"ל כי אחר שראהו הולך וגדל מאד נתיירא שלא יחריב העולם על כן לקח ונתק ממנו השם שהי' דבוק עדיין במצחו וע"י זה נתבטל ושב לעפרו. אבל הזיקו ועשה בו שריט' בפניו בעוד שנתעסק בנתיקת השם ממנו בחזק' וממנו י"א שיצא אהרון.
Post a Comment